[colbonews.co.il] "אם העיר הזו לא נגישה לנכים, שימו שלט שאין כניסה לנכים, אז נברח מפה"

[Инфодроид]

הפוסט של עיריית חיפה על הצבת שולחנות קק"ל במרחב הציבורי ברחבי העיר, לסיוע לעסקים הקטנים ולרווחת התושבים והקונים, הצליח להרתיח את ליאור אבני, תושב העיר בשלוש השנים האחרונות, אליה עבר בעקבות האהבה מעיר הולדתו, רחובות.

אבני, 46, נולד עם שיתוק מוחין, אבל עובדה זו לא מנעה ממנו לפרוץ את תקרת הזכוכית, לשרת ב-8200, כאחד מהחיילים הראשונים בישראל עם מוגבלות שהתגייסו לשירות מלא, ולאחר הצבא להשלים שלושה תארים בפסיכותרפיה.

"אני חבר שנים בארגון לזכויות הנכים ומשמש מנכ"ל הארגון", הוא מספר, "בין היתר העברנו מספר הצעות חוק בנושאי נגישות, זכויות נכים, הייתי יועץ של רחמים מלול, ראש עיריית רחובות ועשינו, תוכניות נגישות, כך שיש לי רקע. לפני שלוש שנים עברתי לרחוב ארלוזרוב בשכונת הדר, ופה פגשתי בשוק חיי, נראה כאילו מטוסים הפציצו את השכונה".

מה הכוונה?

"אולי אתם מכירים, אני, בכל אופן, לא מצאתי. לעיריית חיפה אין תקן שנקרא 'יועץ נגישות'. לא קיימת פונקציה כזו. אין עם מי לדבר, ולכן כל הפרויקטים שהעירייה עושה לא מותאמים לנכים. הם שמו ספסלי קק"ל, רק חבל שהספסלים האלה לא מותאמים. בדרך כלל, לפני שפרויקט או כסף ציבורי עובר, תפקידו של יועץ הנגישות לבדוק, אם הדבר הזה נגיש או לא. כשאין מישהו עם עין לזהות בעל מוגבלות, או בעל מוגבלות בעצמו, באופן טבעי הוא לא יראה כלום. זה שיש בעירייה 700 אלף פקידים שיודעים הכל, חוץ מאשר להסתכל בעין שלי, כי הם לא יודעים מה זה, לא עוזר לנו".

באילו מכשולים אתה נתקל בחיי היום יום?

"בגלל רמת התשתיות שהיא איומה ונוראה – עצים שתקועים באמצע המדרכה, תאורת רחוב שלא מספיק מאירה, חניות על מדרכות – אני יכול להגיד לך שכבר עברתי הכל בחיי. ראש העירייה עינת קליש רותם היא האדם הראשון שהצליח להשפיל אותי. אי אפשר לקנות פה מסטיק, בלי לשבור את הראש, זה מסוכן. ברור לי שתיקון תשתיות לוקח זמן, אבל שמישהו יתחיל להסתכל על אנשים בעלי מוגבלויות. פשוט כואב הלב. אני גר פה רק שלוש שנים, מעניין לדעת כמה ישיבות קיימה העירייה והמועצה בנושא זה. מישהו דיבר חמש דקות? מישהו הקשיב? מישהו יודע כמה בעלי מוגבלויות גרים פה ומה הם צריכים? 'שוויון עולה כסף', זה משפט שלימד אותי מורי ורבי, אילן גילאון, וצריך עין חומלת, ואין פה. אני אגיד לך משפט ממש קשה: אני רואה את הגברת הזו בסיוטים. לצאת מהבית זה סיוט, אני חוזר עם ידיים שבורות ואני יושב ובוכה מכאבים. אם העיר הזו לא נגישה לנכים, שימו שלט שאין כניסה לנכים, אז נברח מפה. אבל אל תגידו לנו 'טופוגרפיה', באמת שלא, כי אני ישבתי עם ראש עיריית צפת הקודם ועשינו עבודה של טופוגרפיה. ערים וגבעות אי אפשר לתקן ושיפועים גם, אבל על תשתיות אפשר להסתכל, גם על מנורות של פנסים אפשר להסתכל ולראות אם הפנס מאיר בצורה נכונה".

לדברי אבני, נקודה מאוד כואבת היא החנייה על מדרכה. "אתה מתקשר למשטרה, כי אין פה שיטור עירוני, אין פונקציה כזו, ואני אומר שאני עומד ליד הרכב, ואין לי איך להגיע הביתה. ברוב המקרים אפילו לא חוזרים אליי. ברחובות יש הוראה שאם בעל מוגבלות מתקשר, בתוך חמש דקות חוזרים אליו. פעם אחת המוקדנית נשארה איתי על הקו, עד שמישהו הגיע להזיז את רכבו, כי אני אמנם עומד, אבל באין ספסל לשבת עליו, אני צפוי לקרוס. פה אתה יכול לדבר עם הלמפה. אני מבין שיש פה בעיות חנייה, אבל אני לא אמור לפתור אותן. אני אמור לקבל את האפשרות ללכת בביטחון. אסור לי לנהוג, לכן אני משתמש באוטובוס, כי אני מתנייד בעזרת קביים. כמה פעמים יצא לך לחכות לאוטובוס ורכב חונה ממש בתחנה והנהג לא יכול להתקרב למדרכה. למי מתקשרים? אתה מתקשר לפיקוח, ולמחרת בבוקר מקבל הודעה שפנייתך טופלה. באמת תודה רבה, האוטובוס נסע מזמן".

איזה פיתרון אתה מציע?

"שתהיה מחלקה לנגישות ב-106, שתיתן לך מענה. זו עיר כל כך גדולה, שמתנהלת כמו לפני 500 שנה, ואני לא מאמין שאני אומר את זה. באתי לפה וחשכו עיניי. את הולכת בתוך בורות, סכנת אלוהים. איך עושים את זה? פונים למערכת החינוך, מביאים אנשים מ'נגישות ישראל', מביאים בני נוער ונותנים להם קורס במסגרת מחויבות אישית, ושכל אחד יסקור רחוב או שניים ליד הבית שלו. כך את מקבלת תמונה של כל העיר, איפה יש עמודי חשמל תקועים באמצע החיים, איפה יש עצים שמפריעים למעבר, ואז מתחילים לעשות תוכניות. זה מתחיל מהבסיס, צריך שיהיה מישהו בעיר הזו שאפשר יהיה לפנות אליו ולשבת איתו. אבל זה כנראה לא מעניין אותה או את שאר חברי המועצה, כי אם זה כן מעניין, שיראו לי כמה דקות דיון העירייה הזו בזבזה לשמוע אנשים שיודעים, שחיים את זה. אפילו ספסל הם לא יודעים לשים. לא ביקשתי משהו מסובך – ספסל. זה כסף ציבורי, זו שחיתות עצומה, כי נכה לא יכול להשתמש בזה, לכן זו נקראת אפליה. אם אקח שלט ואכתוב עליו שאין כניסה לערבים, או לרוסים, מה יעשו לי?".

תהיה מוכן לייעץ לעירייה בנושאי נגישות?

"אני וחברים שלי מוכנים להתנדב, לתרום מזמננו ולעשות תוכניות, אבל שמישהו יתעניין. כתבתי להם, שאלתי אם יש מישהו שהוא יועץ נגישות, אבל לא החזירו לי תשובה. היה אצלי בבית אביהו האן שאמר שזה דורש תוכנית חומש. נכון. אבל זה דורש, קודם כל, זווית של חמלה, ואין פה. ברחובות ביקשו מאיתנו ביום המוגבלות לדבר מול המועצה, והם הקשיבו. כפי שאת שומעת, אולי קשה לי לזוז, אבל לדבר אני יכול. כשאתה יושב מולם ומסביר להם, הם מוכנים לשמוע. פה, בעיר הזו, אתה רק שולח מכתבים ואף אחד לא חוזר עם תשובות. אני מודה שחיפשתי, עברתי על כל אתרי האינטרנט, ואגלה לך סוד איפה כן יש יועצי נגישות: בג'לג'וליה, למשל, בטייבה ובאור עקיבא. כולן ערים מאוד 'עשירות'. אני כבר לא מדבר על רעננה וכפר סבא, כי זה סטנדרט שלא נגיע אליו, אולי בעוד 50 שנה. פה כלום. זה פשוט מקום שאומר לך 'אדון, אתה בעל מוגבלות, תארוז את הפקלאות, להתראות'".

ראית את הפוסט של בר שריקי שושן, נכה בכיסא גלגלים, שקובל על כך שהעירייה הציבה עמוד שחוסם מעבר עם כיסא גלגלים?

"ראיתי, וזו בעיה. כמה פקידים העירייה הזו מחזיקה? אחד אי אפשר לשים בקבלת קהל? כדי שנדע שיש לנו כתובת. אני אגלה לך עוד סקופ – אפילו בניין העירייה לא נגיש. חוץ מאשר המשרדים של ביטוח לאומי, אף בניין בעיר לא נגיש".

 

The post "אם העיר הזו לא נגישה לנכים, שימו שלט שאין כניסה לנכים, אז נברח מפה" appeared first on כלבו – חיפה והקריות.